מַתְנִיתָא בְּמוּמִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִוָולֵד. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁדַּרְכָּן לְהִוָולֵד אֲפִילוּ מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה וְלוֹמַר. הִתְנֵיתִי עִמָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל במומין שדרכן להוולד. תמיד אפילו משלא נכנסה לרשות הבעל גרסינן הבעל צריך להביא ראיה שכך התניתי עמה שאפילו במומין כאלו מקפיד אני בהן:
מתניתא. דמחלק בין נולדו ברשות האב לנכנסה לרשות הבעל דוקא במומין שאין דרכן להוולד בכל עת דרך מקרה והילכך ברשות האב האב צריך להביא ראיה שלא היו בה מקודם:
שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. 46b הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזִּיעָא שׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. רִבִּי אַמִי בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. בְּעוֹר הַפָּנִים שָׁנוּ. וְהָא תַנִּינָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. וְזֶה מִן הַמּוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי הוּא. תִּיפְתָּר הִיא דְּמִטָּֽמְרָא לָהּ תַּחַת קֳלְֹסִתָיהּ דְרֹאשָׁהּ. תַּנֵּי. שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׂיעֵר בֵּין בִגְדוֹלָה בֵּין בִּקְטַנָּה בֵּין בַּגּוּף בִּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. וּשֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. בְּפָנִים מוּם בַּגּוּף אֵינוֹ מוּם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּקְטַנָּה. אֲבָל בִגְדוֹלָה בֵּין בַּגּוּף בֵּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָה אָמַר. כְּגוֹן הָדֵין דֵּינָרָא קוֹרְדִייָנָא שִׁיעוּרוֹ כַּחֲצִי זָהֻב כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִרְמְיָה שְׁאִיל. אִשָּׁה קָרַחַת שִׁיטָּה שֶׁלְּשִׂיעֵר מַקֶּפֶת מֵאוֹזֶן לָאוֹזֶן. בָּעֵיי מַשְׁמַע מִן הָדָא. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזֵּיעָא שׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. וְלָא אַדְכְּרוֹן קָרְחָה. סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵינָהּ מוּם. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בְרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָמַר רִבִּי נָסָא. מוּם הוּא. לֹא מַתְנֵי אֶלָּא. דָּבָר שֶׁהוּא כֵאוּר בַּזֶּה וּבַזֶּה. מוּם בַּזֶּה וְאֵינוֹ מוּם בַּזֶּה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא נוֹי בַּזֶּה וּמוּם בָּזֶּה. כְּגוֹן הָדָא קָרַחַת. אַף עַל גַּב דְּהוּא מוּם לֹא תַנִּיתָא. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. הֲרֵי זָקָן הֲרֵי נוֹי בָאִישׁ וּמוּם בָּאִשָּׁה. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה זָקָו. הֲרֵי דַדִּים הֲרֵי נוֹי בָאִשָּׁה וּמוּם בָּאִישׁ. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִישׁ דַּדִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי זקן נוי באיש הוא ומום באשה. ולא חשיב גבי מומי אשה ודדים נוי לאשה ולא חשיב לה מום גבי איש אלא דלא חשיב כ''א מה שהוא כעור בשניהם ובזה הוי מום ובזה לא הוי:
תדע לך שהוא כן. דלא חשיב בברייתא מה שהוא נוי לזה אע''פ שהוא מום לזה:
אתא רבי שמואל אמר רבי נסה (ואמר) מום הוא. לעולם מומא הוי באשה והא דלא הזכירו בברייתא משום דלא מתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה באיש ובאשה אלא דבזה הוי מום ובזה לא הוי מום. אבל שהוא נוי בזה. שהוא נוי לאיש כשיש שיטה של שער מוקפת לאחוריו כדאמר בבכורות אע''ג דהוי מום באשה לא תניתה בברייתא דלא שייך לומר הוסיפו שהרי באיש אפילו נוי הוי:
בעיי משמע מן הדא. היו בני הישיבה רוצי' לפשוט מזה הברייתא דקתני הוסיפו עליהן וכו' ולא הזכירו שהוסיפו קרחה באשה שמעינן מינה שאינה מום:
אשה קרחה ושיטה של שיער יש לה המקפת מאזן לאזן. דבכה''ג בכהנים לא הוי מום כדתנן בפ''ז דבכורות באשה מאי:
בחצי זהב כל שהוא. כחצי דינר זהב הקטן:
אבל בגדולה. אפילו אין בה שיער ה''ז מום בין בגוף בין בפנים ואפילו בכהנים:
קורדיינא. שם מקום:
הוסיפו עלייהן באשה. מומין מה שאין בכהנים:
זיעה. שמזעת תמיד:
שומא שאין בה שער. אפילו אין בה שער דאינה מום בכהנים:
בעור הפנים שנו. הוי מום בשומא דמאוס הוא:
והא תנינן וכו'. וזה מן המומין שבגלוי וראה ונתפייס הוא:
תיפתר. בכה''ג דמטמרא לה השומא תחת קלסתה דרישא תתת הכפה של ראשה וזמנין דמתחזיא וזמנין דלא מתחזיא:
הרי זה מום. ואפילו בכהנים:
ושאין בה שיער בפנים מום. באשה:
משנה: הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בָּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוּמִין הַקְּטַנִים אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
מומין גדולים. ניסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו ואין הלכה כרבי שמעון בן וגמליאל:
מתני' שנולדו בו מומין. משנשאה:
הלכה: הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין כול'. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּשֶׁהָיוּ בוֹ. אֲבָל נוֹלְדוּ בוֹ כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְּכוֹפִיחַ 47a וּבְפָפוֹ. וְאַתְייָא דְּרַב בְּשֶׁאֵין בּוֹ. וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. הֵיי דֵין רִבִּי מֵאִיר. בְּקַדְמִייָא בְּאַחַרַייָא. אִין בְּקַדְמִייָא עַד שֶיִּתְנֶה. אִין בְּאַחַרַייָא אֲפִילוּ הִתְנֶה לֹא כְלוּם. אָלָּא סָֽלְקַת מַתְנִיתָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאֵילּוּ כֵן כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. כְרַבָּנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם הָיָה מוּם גָּדוֹל. כְּגוֹן סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו קִיטֵּעַ בְּאַחַת מִיָּדָיו חִיגֵּר בְּאַחַר מֵרַגְלָיו מִיַּד יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. הָדָא אָֽמְרָה. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא כְרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה דסלקת מתני'. האיש שנולדו כו' כרשב''ג כדאמר ומתני' ואלו שכופין כרבנן:
גמ' זה המקמץ צואה. מקבץ צואת כלבים ששורין בהן הבגדים לפני כיבוסן:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמעינן כמ''ד זה המקמץ צואה דהא תנינן והמקמץ והבורסי ואי מקמץ זה בורסי אמאי הדר תני בורסי. והיש אומרים ס''ל דתני בורסי גדול ובורסי קטן כדמפרק לה בבבלי להך מ''ד:
והמצרף נחשת שמואל אמר זה מתיך. שהוא מהתך נחשת מעיקרו ומסריח הוא ואין לך קשה מכלן ושהאשה רעה לו. שהוא קשה לתשמיש יותר מכלן כדאי' בבבלי:
ודרשב''ג בשנולדו בו. כלומר לרשב''ג דמחלק בין מומין גדולים למומין קטנים וע''כ בשנולדו בו דאי בשהיו מה לי גדולים מה לי קטנים הא סברה וקיבלה ופליגי ת''ק ורשב''ג במומין קטנים ובשנולדו בו:
גמ' כיני מתני'. כן אנו גורסין במתניתין האיש שהיו בו מומין קודם שנשאה אין כופין דסברה וקיבלה אבל נולדו בו אח''כ כופין אותו להוציא. וכן פליגי בבבלי דף ע''ז בגירסת המשנה ולרבי חייא בר רב התם תני היו:
בכופיח. שם מקום:
וכפפו. אותו להוציא במומין גדולים כרשב''ג:
ואתייא דרב בשאין בו. כלו' בשלא נולדו עכשיו בו אלא שהיו בו והיותר נראה דגרסינן בשהיו בו כדאמר רב לעיל וכלומר דאשמעינן לרב דגריס במתני' אליבא דת''ק בשהיו בו אבל אם נולדו בו כופין להוציא ואפי' במומין קטנים:
נשמעינה מן הדא. דקתני בתוספתא דמפרש רשב''ג אלו הן מומין גדולין אם היה סומא כו' אלמא דוקא במומין כאלו קאמר דכופין אבל מומין דקחשיב במתני' דלקמן מוכה שחין כו' לא:
אתייא דרשב''ג כר''מ. ופריך היי דין ר''מ כהי ר''מ קאמרת:
בקדמייא באחרייא. אם כר''מ דמשנה ראשונה שלפני זו היו בה מומין ועודה בבית אביה כו' דשמענו התם לר''מ דלא מחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי ועלה קאמרת כמו דר''מ מחמיר במומין כן נמי רשב''ג או כר''מ דמשנה אחרונה שאחר זו ועל כולן אמר ר''מ כו' וכלומר דהא דקתני לקמן ואלו שכופין אותו להוציא אליבא דרשב''ג הוא אבל לרבנן אין כופין לאיש כלל ואם עלה קאמר' קשי' דהא לא אתי' מילתיה דרשב''ג כר''מ לא בקדמייא ולא באחרייא כדמסיק:
אין בקדמייא. אם דעתך כר''מ במשנה שלפני זו:
עד שיתנה. כלומר הא שמענו לר''מ לעיל דלעולם יכול הוא לטעון אפילו במומין שבגלוי ולא אמרינן מסתמא ראה ונתפייס ועד שיתנה עמה דסביר וקיבל הוא על אלו המומין והכא הא אמרי' לרשב''ג נולדו דוקא הוא דכופין אותו הא היו בו אמרינן מסתמא סברה וקיבלה ואע''פ שלא התנה עמה:
ואין באחרייא. אם כמשנה שלאחריה נמי לא אתייא דרשב''ג כר''מ דהא ר''מ קאמר התם אפילו התנה עמה לאו כלום הוא דכסבורה היתה שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל. ואפשר לפרש האי ואתייא דרב כו' בלשון קושיא כלומר לרב דגריס ברישא בשהיו אבל נולדו לא קשיא הא דרשב''ג ע''כ בשנולדו בו דאלת''ה מ''ש מומין גדולים ומ''ש מומין קטנים הא סברה וקיבלה וכעין קושית הבבלי התם להאי מ''ד דתני שהיו ומשני ר''ז דרשב''ג כר''מ ס''ל ופריך כהיי ר''מ דלא אתייא לא כר''מ כו' כדפרישי' ולא ניחא ליה לשנויי כדמשני בבבלי ע''ז כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל דא''כ אמאי נקט רבן שמעון בן גמליאל מילתיה בסתמא היה לו להשמיענו רבותא טפי דאפילו בשהתנה עמה יכולה היא שתאמר כן כדאמר ר''מ במשנה דלקמן:
אלא סלקת מתניתא כרשב''ג. כלומר לא תיתני והיו ברישא אלא כולא מתני' בהך דרשב''ג סלקא והיינו בשנולדו ועלה קאמר רשב''ג דדוקא במומין קטנים אין כופין אבל במומין גדולים כופין:
ואלו הן שכופין אותו להוציא כרבנן. בעיא היא אם נימא דמתניתין דלקמן אלו שכופין כרבנן אתייא ולא כרשב''ג דלדידי' הא אמרינן דוקא בשנולדו כופין הא בשהיו אין כופין או דילמא במומין אלו אפילו רשב''ג מודה דאף בשהיו כופין דכסבורה כו':
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֵּי שְׁחִין וּבַעַל פּוֹלִיפּוּס וְהַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחוֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי בֶּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִישְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּישְּׂאוֹ לָמָדוּ. וְעַל כּוּלָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל עַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ חוּץ מִמּוּכֶּה שְׁחִין מִפְּנֵי שֶׁמְּמִיקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבוּרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אַח בּוּרְסִי אָֽמְרוּ חֲכָמִים יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וְלָךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מוכה שחין. מצורע:
בעל פוליפוס. ריח החוטם:
והמקמץ והמצרף נחשת. מפרש בגמרא דכולן מפני שאומנות מסרחת היא:
והבורסי. מעבד עורות:
מפני שממיקתו. ממסמתו מלשון המק בשרו והלכה כחכמים:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֶּי שְׁחִין כול'. הַמְקַמֵּץ. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. זֶה הַבּוּרְסִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְניתָא אָֽמְרָה. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. דְּתַנִינָן וְהַמְקַמֵּץ הַבּוּרְסִי. וְצוֹרַף נְחוֹשֶׁת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַּתִיךְ נְחוֹשֶׁת מֵעִיקָּרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה דסלקת מתני'. האיש שנולדו כו' כרשב''ג כדאמר ומתני' ואלו שכופין כרבנן:
גמ' זה המקמץ צואה. מקבץ צואת כלבים ששורין בהן הבגדים לפני כיבוסן:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמעינן כמ''ד זה המקמץ צואה דהא תנינן והמקמץ והבורסי ואי מקמץ זה בורסי אמאי הדר תני בורסי. והיש אומרים ס''ל דתני בורסי גדול ובורסי קטן כדמפרק לה בבבלי להך מ''ד:
והמצרף נחשת שמואל אמר זה מתיך. שהוא מהתך נחשת מעיקרו ומסריח הוא ואין לך קשה מכלן ושהאשה רעה לו. שהוא קשה לתשמיש יותר מכלן כדאי' בבבלי:
ודרשב''ג בשנולדו בו. כלומר לרשב''ג דמחלק בין מומין גדולים למומין קטנים וע''כ בשנולדו בו דאי בשהיו מה לי גדולים מה לי קטנים הא סברה וקיבלה ופליגי ת''ק ורשב''ג במומין קטנים ובשנולדו בו:
גמ' כיני מתני'. כן אנו גורסין במתניתין האיש שהיו בו מומין קודם שנשאה אין כופין דסברה וקיבלה אבל נולדו בו אח''כ כופין אותו להוציא. וכן פליגי בבבלי דף ע''ז בגירסת המשנה ולרבי חייא בר רב התם תני היו:
בכופיח. שם מקום:
וכפפו. אותו להוציא במומין גדולים כרשב''ג:
ואתייא דרב בשאין בו. כלו' בשלא נולדו עכשיו בו אלא שהיו בו והיותר נראה דגרסינן בשהיו בו כדאמר רב לעיל וכלומר דאשמעינן לרב דגריס במתני' אליבא דת''ק בשהיו בו אבל אם נולדו בו כופין להוציא ואפי' במומין קטנים:
נשמעינה מן הדא. דקתני בתוספתא דמפרש רשב''ג אלו הן מומין גדולין אם היה סומא כו' אלמא דוקא במומין כאלו קאמר דכופין אבל מומין דקחשיב במתני' דלקמן מוכה שחין כו' לא:
אתייא דרשב''ג כר''מ. ופריך היי דין ר''מ כהי ר''מ קאמרת:
בקדמייא באחרייא. אם כר''מ דמשנה ראשונה שלפני זו היו בה מומין ועודה בבית אביה כו' דשמענו התם לר''מ דלא מחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי ועלה קאמרת כמו דר''מ מחמיר במומין כן נמי רשב''ג או כר''מ דמשנה אחרונה שאחר זו ועל כולן אמר ר''מ כו' וכלומר דהא דקתני לקמן ואלו שכופין אותו להוציא אליבא דרשב''ג הוא אבל לרבנן אין כופין לאיש כלל ואם עלה קאמר' קשי' דהא לא אתי' מילתיה דרשב''ג כר''מ לא בקדמייא ולא באחרייא כדמסיק:
אין בקדמייא. אם דעתך כר''מ במשנה שלפני זו:
עד שיתנה. כלומר הא שמענו לר''מ לעיל דלעולם יכול הוא לטעון אפילו במומין שבגלוי ולא אמרינן מסתמא ראה ונתפייס ועד שיתנה עמה דסביר וקיבל הוא על אלו המומין והכא הא אמרי' לרשב''ג נולדו דוקא הוא דכופין אותו הא היו בו אמרינן מסתמא סברה וקיבלה ואע''פ שלא התנה עמה:
ואין באחרייא. אם כמשנה שלאחריה נמי לא אתייא דרשב''ג כר''מ דהא ר''מ קאמר התם אפילו התנה עמה לאו כלום הוא דכסבורה היתה שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל. ואפשר לפרש האי ואתייא דרב כו' בלשון קושיא כלומר לרב דגריס ברישא בשהיו אבל נולדו לא קשיא הא דרשב''ג ע''כ בשנולדו בו דאלת''ה מ''ש מומין גדולים ומ''ש מומין קטנים הא סברה וקיבלה וכעין קושית הבבלי התם להאי מ''ד דתני שהיו ומשני ר''ז דרשב''ג כר''מ ס''ל ופריך כהיי ר''מ דלא אתייא לא כר''מ כו' כדפרישי' ולא ניחא ליה לשנויי כדמשני בבבלי ע''ז כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל דא''כ אמאי נקט רבן שמעון בן גמליאל מילתיה בסתמא היה לו להשמיענו רבותא טפי דאפילו בשהתנה עמה יכולה היא שתאמר כן כדאמר ר''מ במשנה דלקמן:
אלא סלקת מתניתא כרשב''ג. כלומר לא תיתני והיו ברישא אלא כולא מתני' בהך דרשב''ג סלקא והיינו בשנולדו ועלה קאמר רשב''ג דדוקא במומין קטנים אין כופין אבל במומין גדולים כופין:
ואלו הן שכופין אותו להוציא כרבנן. בעיא היא אם נימא דמתניתין דלקמן אלו שכופין כרבנן אתייא ולא כרשב''ג דלדידי' הא אמרינן דוקא בשנולדו כופין הא בשהיו אין כופין או דילמא במומין אלו אפילו רשב''ג מודה דאף בשהיו כופין דכסבורה כו':
תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. פָּגַע בִּי זָקֵן אֶחָד מוּכֶּה שְׁחִין מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לִי. כ̇ד̇ מִינֵי שְׁחִין הֵן וְאֵין לָךְ קָשֶׁה מִכּוּלָּם וְשֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לֹו אֶלָּא רִאְתָן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וּבוֹ לָקָה פַרְעֹה הָרָשָׁע. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַינַגַּע יי֨ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ וגו'. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. עַל דֶּטָלְמֵסֶן לְמַגַּע בְּסֹמָה דְמַטְרוֹנָה. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִינֵי אֲרָזִים הֵן וּמִכּוּלָּן לֹא פֵּירַשׁ הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁבַע בִּלְבַד. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֶתַּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָּר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּיו. בְּרוֹשׁ בַּרְתָּא. תִּדְהָר אִדְרָא. וּתְאַשּׁוּר פִּיקְסִינָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן. אַלּוֹנִים עַרְמוֹנִים אַלְמוֹגִים. אַלּוֹנִים בְּלוּטִים. עַרְמוֹנִים דּוּלְבֵּי. אַלְמוּגִּים אֲלֹוִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ראתן. שיש לו שרץ במוחו:
ובו לקה פרעה הרשע. שלא יהא נוגע בשרה דכתיב נגעים גדולים קשים:
על דטלמסן. נכנס המוכה והנגוע לנגוע במטרונה עצמה ועל פרעה הרשע נאמר שרצה לנגוע בשרה. ובב''ר גריס למקרב למסאנה דמטרוניתא. דטלמסין. מלשון טלמין לי' ולא ידע בויקרא רבה פי''ב:
כ''ד מיני ארזים הן. ובבבלי פ''ב דר''ה קאמר עשרה מיני ארזים הן וחשיב להו כדהכא. ואיידי דקאמר לעיל כ''ד מיני שתין קאמר להך כ''ד מיני ארזים:
אדרא. שם אילן שענפיו מרובין והעשירים נוטעין אותו בשדותיהן לצל ולשם. בריש פ''ב דביצה אדרא כשמה:
פיקסינה. מין ארז אשר עליהו לא יבול ויש לו צורת הדס וכן קורין אותו בל' יוני. הערוך:
הוסיפו עליהן. על השבע המפורשין אלו השלש וכן אמר כבבלי שם:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source